Vayedaber

Shabbath

Daf 7b

משנה: לֹא יֵצֵא הַחַייָט בְּמַחֲטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא. לֹא הַלּיבֶּלָּר בְּקוּלְמוֹסוֹ. וְלֹא יְפַלֶּא אֶת כֵּלָיו וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. בֶּאֱמֶת הַחַזָּן רוֹאֶה מֵאֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא. כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה׃

Traduction

Près de la nuit du vendredi soir, le tailleur ne devra plus sortir muni de son aiguille, de crainte que, par oubli, il la porte encore la nuit, ni l’écrivain (36)Cf. (Pea 2, 6) (libellarius) avec sa plume calamo''. Il n’est pas permis, à la lumière de la lampe, d’examiner ses vêtements pour enlever les insectes, ni de lire (37)De crainte de toucher à la lumière.. En vérité, il a été établi légalement (38)(Kilayim 2, 2).: le maître d’école peut voir comment les enfants lisent, mais non lire lui-même; de même qu’un homme atteint de gonorrhée ne devra pas s’attabler avec une femme atteinte du même mal, afin d’éviter toute occasion de pécher.

Pnei Moshe non traduit

מתני' לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה. והיינו דוקא בדנקיט לה בידיה דבהא הוא דגזרינן שמא ישכח ויצא כך בשחשיכה אבל אם המחט תחובה לו בבגדו אע''פ שהוא אומן והאומן דרך אומנותו לצאת בכך ולהראות אומנתו אפ''ה אין דרך הוצאה בכך ואפילו אם יצא כך בשבת פטור אבל אסור הוא כדתנינן בברייתא שהובאה בגמ' וא''כ בע''ש סמוך לחשיכה לא הוה גזרינן מידי דהיא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה הלכך לא מיתוקמא מתניתין אלא במחטו בידו והא דנקיט חייט אורחא דמילתא קתני וכן לא הלבלר בקולמסו שבידו:

ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר. בשבת דגזרינן מתוך שהוא מעיין בבגדו לבער את הכניס או שהוא קורא בספר לאור הנר שמא יטה את הנר להביא את השמן לפי הפתילה כדי שידלק יפה ונמצא מבעיר בשבת ואפילו גבוה שתי קומות ואפילו עשרה בתים זה ע''ג זה והנר בעליונה לא יפלה כליו ולא יקרא לאורה בתחתונה שמא ישכח ויטה. ואם היו שנים וקורין בענין אחד מותרין לקרות לאור הנר לפי שכל אחד מהן מזכיר את חבירו אבל בשני ענינים לא שכל אחד מהן טרוד הוא בעניינו. ואם יש עמו אחד ואומר לו תן דעתך עלי שלא אטה מותר:

באמת אמרו. כל מקום שנשנה באמת הלכה למשה מסיני היא הכי אמר בגמרא:

החזן. הוא מלמד תינוקת בביתו:

רואה הוא ראשי הפרשיות שצריך להקרותן מפני שבעיון מועט רואה הוא זה ובכי האי גוונא לא גזרו והתינוקות מותרין לקרות לאור הנר לפי שאימת רבן עליהן והרב הוא משמרן אבל הוא לא יקרא את כל הפרשה מפני שאין אימתן עליו:

כיוצא בו. אמרו להרחקת עבירה שלא יאכל הזב עם אשתו הזבה ואף על פי ששניהם טמאים והתשמיש קשה לשניהם אפ''ה עשו החכמים הרחק שלא יאכלו זע''ז שאפשר שמתוך כך יבאו לידי הרגל עבירה שיבעול איתה ויבאו לידי כרת:

הלכה: מתני' לֹא יֵצֵא הַחַייָט בְּמַחֲטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא כול'. תַּנֵּי. לֹא יֵצֵא הַחַייָט בְּמַחַט שֶׁבְּכֵלָיו. וְלֹא הַלִּיבֶּלָּר בְּקוֹלְמוֹס שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא הַצַּבָּע בְּדֵיגְמָא שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא הַשּׁוּלְחָנִי בְּדֵינָר שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְאִם יָצָא הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אוּמָּן דֶּרֶךְ אוּמְנָתוֹ חַייָב. הָא שְׁאָר כָּל אָדָם יוֹצְאִין בְּכָךְ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. יָצָאת חַייֶבֶת חַטָּאת. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בַנָּשִׁים. בְּרַם הָכָא טְפֵילִין יוֹצְאִין בְּכָךְ. מִחְלְפִין שִׁיטָּתִין דְּרַבָּנִן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין בַכּוֹכֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פִּילְייָטוֹן׃ הָא בְמַחַט נְקוּבָה חַייָב. הָדָא הִיא אוּמָּן בְּאוּמְנָתוֹ חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבוּן. תִּיפְתָּר בְּאִשָׁה גַּדֶּלֶת.

Traduction

On a enseigné (6, 3): le tailleur ne devra pas sortir avec l’aiguille piquée sur ses vêtements, ni l’écrivain avec la plume à l’oreille, ni le teinturier avec l’échantillon daigma de laine colorée dans l’oreille, ni le changeur avec une pièce de monnaie pendue à l’oreille; en cas de fait accompli, il n’y a pas de délit, selon l’avis de R. Meir. R. Juda dit: il est défendu à l’ouvrier de sortir avec ce qui dénote sa profession (avec les marques distinctives précitées); mais les autres personnes peuvent sortir avec de tels objets (ce n’est pas pour travailler). R. Meir se contredit lui-même: il est dit plus loin (6, 3) que, selon R. Meir, si la femme est sortie en portant des objets interdits, elle est passible du sacrifice de péché, tandis qu’ici R. Meir en dispense celui qui, par mégarde, aurait fait un transport défendu? R. Mena y a répondu au nom d’un anonyme, ou R. Abin au nom de R. Yohanan: plus loin, R. Meir interdit sévèrement le transport, parce qu’il s’agit de ce que les femmes portent toujours en semaine (p. ex. l’aiguille), tandis qu’ici il s’agit seulement des apprentis tailleurs qui portent ainsi l’aiguille (il y a dispense). Les autres sages se contredisent: il est dit plus loin (ibid.) que, selon eux, la femme ayant porté un pourtour de bonnet, ou un flacon d’odeurs, est dispensée du sacrifice de péché, d’où l’on déduit que, pour une aiguille portée, il y aurait culpabilité; tandis qu’ici l’interlocuteur de R. Meir (R. Juda) applique en ce cas la dispense à tout autre qu’à l’ouvrier? On peut justifier la Mishna, répond R. Yossé b. Abin, en disant qu’il s’agit ici d’une femme portant des cheveux (ce qui est le signe du métier).

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''ק:

לא יצא החייט. בשבת במחטו שבכליו שלבוש בהן ולא הלבלר וכו':

בדוגמא שבאזנו. שנותן בו מעט צמר ממיני צבעים להראות לדוגמא אם ירצו מזה או מזה:

אומן דרך אומנתו חייב. אם יצא כך בשבת שכן דרכו בהוצאה בכך:

ומדייק הש''ס לרבי מאיר דקאמר באומן דרך אומנותו פטור אבל אסור ומשמע הא שאר כל אדם יוצאין אפי' לכתחלה בכך א''כ מחלפא שיטתיה וקשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר דהא תנינן תמן לקמן בפ''ו לא תצא אשה במחט הנקובה וכו' ואם יצאת חייבת חטאת דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין אלמא אפילו אינו אומן ויצא במחט הנקובה כסתם מחט החייט חייב אפילו בדיעבד והכא הוא אמר הכין בתמיה דאפי' אומן פטור אבל אסור ושאר כל האדם מותר אפילו לכתחלה:

רבי מנא אמר לה. להך שינויא דלקמיה סתם ולא בשם רבי יוחנן ור' אבין קאמר בשם ר' יוחנן דתמן מפני שדרך הוצאה בנשים היא כך לצאת במחט הנקובה אבל הכא דדייקינן הא שאר כל אדם יוצאין באנשים הוא דאיירינן שהטפילין הקטנים יוצאין בכך אבל אין דרך אנשים הגדולים בכך:

מחלפין שיטתין דרבנן. קשיא דרבנן והיינו רבי יהודה דהוא בר פלוגתיה דרבי מאיר ואיהו חכמים דהתם ותנינן תמן וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון ומשמע דלא פליגי אלא באלו הא במחט הנקובה דרישא מודו דחייבת:

הדא הוא אומן באומנתו חייב. בתמיה וכי מיירי התם באומן הא אשה סתמא קתני והכא לא אמר ר' יהודה אלא דוקא באומן שהוא דרך אומנתו חייב:

תיפתר. דהתם באשה גדלת מיירי שהיא גודלת ומחלקת שער הנשים וצריכה למחט הנקובה והוי נמי כאומן דרך אומנתו:

רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. כְּגוֹן אָנוּ שֶׁעוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֲפִילוּ לְקִרִיַת שְׁמַע אֵין אָנוּ מַפְסִיקִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָהּ עַל גַּרְמֵיהּ. כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֲפִילוּ לִתְפִילָּה אָנוּ מַפְסִיקִין. דֵּין כְּדַעְתֵּיהּ וְדֵין כְּדַעְתֵּיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַלְוַאי מִתְפָּלְלִין כָּל הַיּוֹם. לָמָּה. שֶׁאֵין תְּפִילָּה מַפְסֶדֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר. אִילּוּ הֲוֵינָא קָאִים עַל טוּרָא דְסִינַי בְּשַׁעְתָּא דְאִיתְייָהִיבַת אוֹרַיְתָא לְיִשְׂרָאֵל הֲוֵינָא מִתְבַּע קוֹמֵי רַחֲמָנָא דְאִיתְבְּרִי לַהָדֵין לְבַר נַשָּׁא תְּרֵין פּוּמִין. חַד דִּיהֲוֵי לָעֵי בָּאוֹרַיְתָא וְחַד דְּיִתְעַבֵּיד בֵּהּ כָּל צוֹרְכוֹי. חֲזַר וָמַר. מַה אִין חַד הוּא לֵית עָֽלְמָא יְכִיל קָאִים בֵּיהּ מִן דֵּילַטוּרְיָא דִילֵיהּ. אִילּוּ הֲווֹן תְּרֵי עַל אַחַת כַּמָּה וָכַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקִיבָה. דְּתַנֵּי. כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִין וּמְזוּזּוֹת מַפְסִיקִין לְקִרִיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקִיבָה אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקיִן לְקִרִיַת שְׁמַע כָּךְ מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה וְלִתְפִילִין וְלִשְׁאַר כָּל מִצְוֹתֶיהָ שֶׁלַּתּוֹרָה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי שֶׁמַּפְסִיקיִן לַעֲשׂוֹת סוּכָּה וְלַעֲשׂוֹת לוּלַב. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. הַלֹּמֵד לַעֲשׂוֹת וְלֹא הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. שֶׁהַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ אִילּוּ לֹא נִבְרָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 7b הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ אִילּוּ נֶהֶפְכָה שִׁלְייָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לָעוֹלָם. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. זֶה שִׁינּוּן וָזֶה שִׁינּוּן. וְאֵין מְבַטְּלִין שִׁינּוּן מִפְּנֵי שִׁינּוּן. וְהָא תַנִּינָן. הַקּוֹרֵא מִכָּן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד. כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה: הָא בְעוֹנָתָהּ חֲבִיבָה הִיא יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עַל יְדֵי שֶׁהָיָה חָדִיד בְּדִבְרֵי תוֹרָה לְפִיכָךְ אֵינָהּ חֲבִיבָה עָלָיו יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי בָּא מָרִי. לֹא תַנִּינָן אֶלָּא. כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה: הָא בְעוֹנָתָהּ כְּמִשְׁנָה הִיא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר. הָעוֹסֵק בַּמִּקְרָא מִידָּה שֶׁאֵינָהּ מִידָּה. וְרַבָּנִן עָֽבְדִין מִקְרָא כְמִשְׁנָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

כגון אנו שעסוקין בת''ת. תמיד ואין אנו מפסיקין לעסוק בדברים אחרים. על גרמיה ועל עצמו אמר כגון אנו וכו':

דין כדעתיה וכו'. ואזדו לטעמייהו ר' יוחנן דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפלה מת''ת והלכך הוא דקאמר מפסיקין לתפלה ואפילו מת''ת:

דרשב''י אמר וכו'. וחד דיתעביד ביה כל צרכיה. ולהתפלל בו ג''כ על צרכו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה ת''ת יותר מן התפלה:

חזר. ביה ואמר דיפה עשה ואין להרהר אחר מדותיו של הקב''ה דמה עכשיו שאין לאדם אלא פה אחד אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות על אחת כמה וכמה:

אתיא דרבי יוחנן כרבי חנניה בן עקביא. דהוא סבירא ליה דכותבי ספרים והן כעוסקין בתורה גם לתפלה:

דתני בתוספתא. פ''ק דברכות:

ולא מודי. וכי לא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין מד''ת לעשיית המצוה ולקיומה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן וכי לית ליה וכו' והלא עיקר הלימוד ע''מ לעשות הוא וא''כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות ק''ש:

זה שינון וזה שינון. כלומר משום דמצות ק''ש שינון ודבור ואין מבטלין דבור הלימוד אחר מחמת דבור הק''ש:

והא תנינן וכו'. ומשמע הא ק''ש בעונתה יותר חביבה מקורא בשאר תורה. ומשני ר' יודן וקאמר לפי שרשב''י ע''י שהיה תדיר בד''ת לפיכך אין ק''ש בעונתה חביבה יותר מד''ת וכי קתני במתני' מכאן ואילך הוא דהוי כקורא בשאר תורה הא בעונתה חביבה לשאר כל האדם קתני:

אמר ר' אבא מרי. דבלאו הכי לק''מ דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה חביבה היא משאר מקרא וחשיבה כמשנה וא''כ רשב''י שהיה עוסק במשנה לפיכך לא הפסיק לק''ש ואפילו בעונתה:

רשב''י כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דאמר לקמן בפ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא כלומר נהי דהואי מדה אבל אינה מדה כמשנה. ורבנן עבדי עוסק במקרא כמו במשנה והלכך לא מפרשי להמתני' כדמפרש לר''ש ומפסיקין הן לק''ש מד''ת דבעונתה יותר חביבה היא משאר מקרא וממשנה. וגרסינן להא בפ''ק דברכות בסוף הלכה ב':

Shabbath

Daf 8a

וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר כול'. 8a אֲפִילוּ בַחוֹל אָסוּר. שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד. תַּנֵּי. הַמְפַלֶּא אֶת כֵּלָיו נוֹטֵל וְזוֹרֵק וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמְלוֹל. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. מוֹלֵל וְזוֹרֵק וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַהֲרוֹג. חִזְקִיָּה אָמַר. הַהוֹרֵג כִּינָּה בַשַּׁבָּת כְּהוֹרֵג גָּמָל. שְׁמוּאֵל מְקַטֵּעַ יָדָהּ וְרִיגְלָהּ וִיהַב לָהּ קוֹמֵי מַייְנוּקָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן יְהִיב לֵי גַּו צְלוֹחִיתָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. וְלֹא מֵחֲלָזוֹן שָׁמַעְנוּ. וַחֲלָזוֹן יֵשׁ לוֹ גִידִּים וָעֲצָמוֹת. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. כָּל דָּבָר שֶׂאֵין לוֹ גִידִּים וָעֲצָמוֹת אֵינוֹ חַי יוֹתֵר מֵשִׁישָּׁה חֳדָשִׁים. דָּמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב זְבִיד. אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲלִף אֶת עוֹלָמוֹ. קָמְקָמָה מִיתְעַבֵּיד חו רב פדה. חר אפר מִתְעַבֵּיד שֵׁר. מִימִיתא דְרֵישָׁא מִיתְעַבֵּיד עַקְרָב. ודמנייא סממי. תּוֹלַעְתָּא דְסוּסְיָא מִתְעַבְּדָא אורעי. וּדְתוֹרְתָא דברי. צָבוּעַ הַזָּכָר נַעֲשֶׂה נְקֵיבָה. עַכְּבְּרָא דְטוּרָא מִתְעַבֵּיד חֲזִיר בָּר. שִׁיזַרְתָּא דְּנוּנָא מִיתְעַבֵּיד נַדָּל. וּדְבַר נַשָּׁא חִיוִּי. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ כּוֹרֵעַ כָּל קוֹמָתוֹ עַד הַשִּׁזְרָה.

Traduction

Il n’est pas permis de chercher les insectes des vêtements'', est-il dit. C’est également interdit aux jours de semaine, comme acte inconvenant devant d’autres personnes. On a enseigné, celui qui nettoie ainsi ses vêtements devra prendre les insectes et les jeter, en ayant soin de ne pas les comprimer (de crainte d’en tuer); selon Aba Saul, ce dernier acte n’est pas interdit, à condition de n’en pas écraser de prime abord. Hiskia dit aussi: l’acte de tuer un pou le samedi est aussi blâmable que de tuer un chameau. Samuel se contentait de lui couper les pattes (pour empêcher d’avancer), puis le déposait aux ordures. R. Yossé b. R. Aboun les déposait dans un verre. Mais demanda R. Simon b. Halafta, ne savons-nous pas, par comparaison avec le scarabée (39)''Le mot halzon employé ici est une sorte de sauterelle, gr. kélonias d'ordinaire, c'est comme l'arabe pour le ver de pourpre, limax marinus. Voir Cassel, Encycl. D'Erschu. Gruber, IIe s., t. 27, p. 181a, n. 51; B. Hulin 58a; Midrash sur (Jg n° 39.'', qu’on peut le tuer? A-t-il plus de vertèbres que ce dernier? Or, l’on a enseigné: tout ce qui est dépourvu de muscles et d’os (vertèbres) ne peut pas vivre plus de 6 mois; et R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de R. Zebid: tous les 7 années cosmiques Dieu transforme le monde (40)B. Baba Qama, 16a.. Ainsi, la vipère devient couleuvre. R. Padia dit: la chauve-souris devient vampire; l’insecte capillaire (pou) devient scorpion; celui qui provient des vieux effets est l’araignée; la vermine des chevaux se change en frelon, et celle des bœufs se transforme en guêpe (41)Pour ce nom et les précédents, voir Sachs, Beitrâge, 1. 154, (et 2, 93); l’hyène mâle devient femelle (42)Aristote, de Gener. Animalium, 3, 6.; le basilic des montagnes devient sanglier; l’épine dorsale de poissons devient mille-pattes, cnwdalon, comme la colonne vertébrale (de l’homme) donne naissance au serpent. Cette dernière métamorphose sera la punition de l’homme qui, pendant la prière de l’amida, ne se courbe pas de toute la hauteur.

Pnei Moshe non traduit

ולא יפלה את כליו אפילו בחיל אסור שאינה דרך כבוד. קסבר האי ש''ס נפרש לא יפלה בשבת מטעמא שמא יהרוג וקאמר אף בחול לא יעשה כך:

תני. בתוספתא סוף פי''ז:

שמואל. היה נוהג שמקטע ידה ורגלה של הכינה ונתנה לפני התינוק אבל היא בעצמו לא רצה להורגה לגמרי ורבי יוסי בר בון היה נוהג ליתנה לתוך צלוחית של מים:

ולא מחלזון שמענו. כלומר דמייתי סייעתא להא דקאמר חזקיה ההורג כינה בשבת כהורג גמל. ואע''ג דלאו בריה חשיבה שהרי אין לה גידין ועצמות מ''מ וכי לא שמענו זה מחלזון דתנינן בתוספתא פ''ט הצד חלזון והפוצעו חייב שתי חטאות וחלזון יש לו גידין ועצמות בתמיה והרי מין תולעת הוא ואפ''ה ההורגו בשבת חייב וה''ה בכינה:

ולא כן תני וכו'. זה הכל מסיומא דמילתי' דר''ש בן חלפתא דהא ולא כן תני דדבר שאין לו גידין ועצמות אינו מתקיים יותר מו' חדשים ואפ''ה אמרינן דההורג חלזון חייב וה''ה בכינה:

דאמר ר' יוסי בר' בון וכו'. דזהו הטעם משום דיש בריה שמשתנית לבריה אחרת וכן הכינה כדלקמן והלכך כברי' חשובה דכך הוא הדבר שאינה מתקיימת יותר מו' חדשים להיות כמות שהוא אבל משתנית היא לבריה אחרת:

מחלף את עולמו. כלומר דיש בריות בעולם שלאחר ז' שנים מתחלפין ומשתנין לבריה אחרת שכך השביע הקב''ה להטבע שלהם:

קמקמה. זהו הקימוש המוזכר במקרא משתנה ומתעביד חו רב. חו זהו החוח ונעשה גדול:

פדה חד אפר מיתעביד שד. כלומר ואחר שנעשה חוח משתנה להיות פדה חד וזהו ערפד וחוזר זה הערפד או זה האפר ונשתנה ונעשד שד:

מימיתא דרישא. כינה שבראש נשתנה להיות מין עקרב:

ודמניא. וכינה של בגדים נשתנה להיות שממית. וזהו ראיה שדרך כינה להשתנות ונעשית בריה אחרת:

מיתעבדא אורעי. נעשית צפרדע. תרגום של צפרדעים עורדעניא:

ודתורתא דברי. ושל שור נקבה נעשית מהן דבורים:

נעשה נקבה. לאחר ז' שנים:

עכברא דטורא. משתנה ומתעביד חזיר בר:

שיזרתא דנונא. שדרה של דג מת מיתעביד לשרץ ששמו נדל. ושדרה של האדם לאחר ז' שנים נעשה נחש ואימתי בזמן שאינו כורע כל קומתו במודים עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה:

תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֲבָל מִסְתַּכֵּל הוּא מַה שֶׁבְּכוֹס וּמַה שֶׁבִּקְעָרָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. שֶׁהוּא לְשָׁעָה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. מִפְּנֵי הַנְּקִיּוּת וּמִפְנֵי הַסַּכָּנָה. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. לְקַנֵּב חִיזְרִין. מַה דָּמַר. שֶׁהוּא לְשָׁעָה. אָסוּר. וּמַה דָּמַר. מִפְּנֵי הַנְּקִיּוּת וּמִפְנֵי הַסַּכָּנָה. מוּתָּר. רַב יִרְמְיָה סְלַק לְגַבֵּי רַבַסִּי. מְזַג לֵיהּ כַּסָּא. שְׁרֵי מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ בְּנֵי בֵיתֵיהּ. חֲמִי מַה הוּא עֲבִיד. אֲמַר לָהּ. דְּהוּא נָהוּג בְּשִׁיטָּתֵיהּ דְּרַבּוֹ. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. מִסְתַּכֵּל הוּא מַה שֶׁבְּכוֹס וּמַה שֶׁבִּקְעָרָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

Traduction

On a enseigné que R. Hiya dit: pendant le repas, on peut regarder ce qu’il y a dans la coupe ou dans l’assiette, sans crainte de pencher la lampe. Le motif est, selon les uns, qu’il suffit d’un instant pour le voir; selon d’autres, c’est à cause de la propreté, ou du danger qui pourrait en résulter. Qu’importe la différence entre ces 2 considérants? Il y en a une pour la question du nettoyage des verdures, ou salades: si le 1er motif l’emporte, c’est interdit (cet examen exigeant de l’attention); si le 2e l’emporte, ce sera permis. R. Jérémie s’étant rendu auprès de R. Assé, il se mit à examiner la coupe pleine qu’on lui offrit. Voyez donc, dit R. Assé à ses gens, que fait-il? Il se conforme, lui répondirent-ils, à l’avis de son maître R. Hiya, qui prévoit l’examen. R. Hiya a enseigné: on peut examiner le contenu de la coupe ou de l’assiette, sans crainte de pencher la lampe.

Pnei Moshe non traduit

תני ר' חייה. אמתני' מהדר לא יפלה ולא יקרא לאור הנר ותני ר''ח עלה בתוספתא פ''ק אבל מסתכל הוא לאור הנר למה שבכוס ובתוך הקערה ואינו חושש:

אית דבעי מימר. לפרש הטעם לפי שהוא לשעה מועטת ולא חיישינן שמא יטה ואית דבעי מימר דטעמא שהתירו בזה מפני הנקיות ומפני הסכנה דשמא יש בו דבר המסכן. כגון שממית וכיוצא בה:

מה נפיק מביניהון. מאי איכא בין הני תרי טעמי וקאמר לקנב את החזרת לפני אור הנר איכא בינייהו דלטעמא מפני שהוא לשעה אסור לקנב לפי שזה צריך לשהות ולהך טעמא מפני הנקיות והסכנה מותר הוא מפני בלפעמים נמצא באלו ירקות תולעת של סכנה:

סלק לגבי רב אסי. ומזוג ליה כסא לר' ירמיה לשתותו והתחיל להסתכל בו לאור הנר ואמרה לו דביתהו לרב אסי ראה מה הוא עושה וכי מותר זה בשבת ואמר לה שבקיה דהוא נפיק בשיטתיה דרביה כדתני רבי חייא וכו':

וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֶחָד. הָא שְׁנַיִם מֵאַחַר שֶׁיְּכוֹלִין לִמְחוֹת זֶה עַל יְדֵי זֶה מוּתָּר. מַתְנִיתָא דִשְׁמוּאֵל פְּלִיגָא עֲלוֹי. אֶחָד הַנֵּר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַטּוֹתוֹ וְאֶחָד הַנֵּר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַטּוֹתוֹ. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָאֵעל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֲפִילוּ כַמָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר אֲפִילוּ גָבוֹהַּ כַּמָּה. אֲפִילוּ נָתוּן בְּבַיִת אֶחָד. אֲפִילוּ נָתוּן בִּסְפֵּיקוּלָה.

Traduction

Ni lire à la lumière'', est-il dit. Toutefois, dit Samuel, ce n’est vrai qui si l’on est seul (de crainte d’oubli), mais non à deux, car l’un rappellerait l’autre à l’ordre en cas d’oubli. Un autre enseignement conteste cet avis, en disant que c’est interdit même lorsqu’on ne peut pas pencher la lumière (cela ne dépend donc pas de cette possibilité d’être rappelé par le voisin). Oula b. Ismaël ajoute au nom de R. Eléazar que c’est interdit, quel que soit le nombre de personnes présentes. Selon cette opinion, c’est aussi défendu quelle que soit la hauteur où se trouve la lampe, fut-elle située dans une autre maison, fut-elle même placée dans la lucarne des combles (speculum).

Pnei Moshe non traduit

לא שנו אלא אחד. הוא דאסור לקרות אבל שנים מותר שאם בא אחד להטות חבירו מוחה על ידו:

מתני'. ברייתא חדא פליגא עלוי דשמואל דתני אחד הנר וכו'. וקס''ד דהיינו בשנים ואינו יכול להטותו הוא נקרא שחבירו אינו מניחו ואף על פי כן חששו ומשני עולא אפילו כמה כלו' דהא דקתני ואחד הנר שאינו יכול להטותו אפילי גבוה כמה הוא דקאמר ובהא הוא דחששו שמא ישכח ויעמוד על מקום גבוה ויטה אבל בשנים מותר דחבירו יזכיר אותו שלא יטה:

על דעתיה דרבי לעזר. דקאמר אפילו גבוה כמה א''כ אפילו נתון הנר בבית אחר והוא רואה לאורו בבית זה או אפילו נתון הנר באספוקלה והוא כעין עששית נמי אסור דבכל כה''ג איכא למיחש:

תַּנֵּי. שֶׁמָּא יִשְׁכָּח וְיַטֶּה. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֲנִי אֶקְרָא וְלֹא אַטֶּה. וְשָׁכַח וְהָיָה קָרוּב לְהַטּוֹת. וְאָמַר. גְּדוֹלִים הֵן דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָֽמְרוּ. שֶׁמָּה יִשְׁכָּח וְיַטֶּה. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. הִיטָּה אוֹתוֹ מַמָּשׁ. וְכָתַב עַל פִּנְקָסוֹ וְאָמַר. יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע הִיטָּה הַנֵּר בַּשַּׁבָּת. לִכְשֶׁיִּבָּנֶה הַבַּיִת יְהֵא חַייָב חַטָּאת.

Traduction

On a enseigné qu’il est défendu de lire, de crainte que par oubli on ne penche la lumière. R. Ismaël dit: je vais lire, sans éprouver cette crainte; et voici qu’il oublie et se trouve sur le point de pencher la lumière: combien sont graves les paroles des sages, s’écria-t-il, et ils ont raison de dire que l’oubli peut vous entraîner à pencher la lumière. R. Nathan dit même qu’il ne s’en souvint pas à temps et la pencha. Il inscrivit aussitôt sur ses tablettes: Ishmaël, fils d’Elisée, a penché la lumière au jour du Shabat; lorsque le temple sera réédifié, il devra offrir un sacrifice expiatoire (43)Derenbourg, Essai, etc., p. 403..

Pnei Moshe non traduit

תני וכו'. בתוספתא דפ''ק:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source